אנחנו פועלים במציאות של 3 ממדים וזה גם המרחב בו פועלים וחושבים אדריכלי פנים. אחרי הכול, די ב-3 ממדים כדי לתאר את החלל המעוצב. אז מה זה בכלל Design 4D? הרי בפועל המציאות הפיזית מסתכמת ב-3 ממדים, ואם כבר עבודת האדריכלות המסורתית דוגלת בתמצות החלל לתכנית בת שני ממדים בלבד. ובכן, הממד הרביעי הוא ממד פילוסופי או רעיוני, ובעיצוב הפנים המודרני יותר ויותר מעצבים מבינים שצריך לקחת אותו בחשבון.
להרגיש את העיצוב
הממד הרביעי הוא ממד סמוי מהעין, אי אפשר לתאר אותו במונחים של גובה, אורך, רוחב או נפח, אך הוא נוגע בלב המעשה העיצובי – רגש. רגש זה דבר שאי אפשר למדוד וקשה לכמת. מאז ומעולם אחד הפרמטרים בהם נהגו לבחון עיצוב מעולה נבע מהתחושות שהוא מעורר במי שמתבונן בו, וכאשר מדובר בעיצוב פנים – בתחושות של מי שנמצא ופועל בחלל המעוצב.
אז מה בעצם השתנה? ובכן, היום יש מאמץ לעצב ולנסות לשלוט בממד הזה כבר במהלך התכנון, ולנסות לפרוט אותו לעקרונות עיצוב שניתן לשלב ולהטמיע באופן מושכל כדי להגיע לתוצאה רגשית רצויה ולא כפועל יוצא מקרי. נכון שהמעצבים המעולים ידעו לעשות את זה באופן כמעט אינטיאוטיבי, אך כדוקטרינה רוב המעצבים לא פיתחו סט כלים מעשי שיעזור להם לשלוט על התחושה בחלל. זה מה שעושה Design 4D וזה מה שאני מנסה לעשות בכל חלל שאני נקראת לעצב. אני מכנה את התהליך הזה: עיצוב רב-חושי.
למה רב-חושי? כי כשאנחנו נמצאים ופועלים בחלל הוא משפיע עלינו בכמה רבדים. בפן הוויזואלי מדובר בצבעים וצורות (עוד נחזור אליהם בהרחבה כי הם פועלים עלינו בכמה וכמה מישורים); אבל אנו חשים את החלל גם בחושים אחרים – ההד שהוא מייצר, זרימת האוויר בו, הניחוחות שלו, כל אלו יוצרים יחד 'הרגשה'. האם אפשר לתכנן הרגשה בחלל מעוצב? במידה רבה כן, וזה בדיוק מה שעיצוב רב-חושי עושה באמצעות חשיבה על צבעים, צורות, טקסטורות, ובעיקר באמצעות הקשבה עמוקה ללקוח, ניסיון לפענח את הטריגרים שלו ולהבין את תפיסת האסתטיקה שלו.
לדעת לשאול את השאלות הנכונות
רוב האנשים לא יתייחסו לחלל במונחים של 'איך אני רוצה שהוא יגרום לי להרגיש'. הדיון בדרך כלל נע על הקוטב שבין האסתטי לפונקציונלי, מתוך איזו אמונה שאם יש איזון טוב בין שני הווקטורים האלה ההרגשה הנכונה תופיע מעצמה. למרבה הצער זה לא תמיד קורה ולכן הרבה מאוד אנשים מרגישים סוג של ניכור כשהם נכנסים לבית חדש או דירה אחרי שיפוץ למרות ההשקעה הרבה, הבחירות האסתטיות המוקפדות והעובדה שכל האביזרים חדשים ומתפקדים כהלכה. למה זה קורה? בדיוק בגלל ההתעלמות מהממד הנוסף.
מעצב פנים שחושב Design 4D מנסה להבין איך הלקוח, הדייר העתידי בחלל, רוצה להרגיש בו. לא תמיד קל לפצח את זה, כי יש משהו אבסטרקטי בשאלה, ורוב האנשים פשוט יגידו שהם רוצים להרגיש 'טוב' או 'נעים' – שתי מילים כלליות וכמעט מובנות מאליהן, שלא מיתרגמות כשלעצמן למשהו קונקרטי. המעצב הטוב, מחלץ את האינפורמציה הזו בדרך עקיפה. הוא לומד מהם ההרגלים המועדפים על הדייר או המשפחה ובכך מבין מה הם אזורי הנוחות – תרתי משמע. למשל, אם לפני שאני ניגשת לעצב בית למשפחה אני לומדת שבני הבית רגילים לאכול את ארוחת הערב בסלון, מול הטלוויזיה, לא אעצב להם סלון מינימליסטי עם שולחן קפה זעיר בגובה נמוך, אלא אציב בסלון שולחן גדול יחסית שנוח לאכול לידו. אך כשזה מגיע ל'הרגשה' של המשפחה בזמן ארוחת הערב, אין לי ספק שזו הבחירה הנכונה.
כאן המקום להזכיר שהרגשה היא עניין אישי, הסוד הוא בהתאמה ובהקשבה. לכן, לפני שאני מזיזה את העכבר על תוכנת השרטוט, אני מראיינת לעומק את בני הבית, ביחד ובנפרד ולומדת ומבינה איזה דברים קטנים משפיעים עליהם. לפעמים אפשר לזהות דפוסים שהם עצמם לא מודעים להם, גם אם הם פועלים על פיהם באופן אוטומטי.
להרכיב בזהירות את הפאזל
לעיתים בקרב משפחה אחת יש מגמות סותרות והחוכמה היא לדעת לאזן ביניהן ולסדר את הפאזל בהתאם. למשל, אם ההורים אוהבים להשכים קום נמקם את חדר השינה להם באזור שמקבל אור ושמש מזרחית. אם יש מתבגרים בבית שמעוניינים בניתוק ופרטיות נמקם את החדרים שלהם על פי הרציונל הזה בפינה אחורית ומנותקת יחסית, וגם המעברים והמבואות יתוכננו באופן שיוצר מסלולים נפרדים עד כמה שאפשר. צריך לומר שהמעטפת, כיווני האור והאוויר והשטח הם בדרך כלל פרט נתון וקשיח שתמיד יהיו לו מגבלות ושממנו צריך להוציא את המיטב.
מעבר לחלוקת החללים, חלק חשוב בעבודה הוא בהלבשה ובבחירת הצבעים, ודווקא בכל ההחלטות האלה שנראות, כביכול, קטנות מעצב הפנים שפועל לאור גישת העיצוב הרב-חושי נותן ערך מוסף. בחירת הצבעים היא דוגמה מצוינת, כי לצבעים שונים יש השפעה פסיכולוגית (ואפילו פיזיולוגית) שונה. למשל, טונים כחולים וירוקים הם בעלי אפקט ממתן ומרגיע ואילו הצבע האדום מעורר תגובה סוערת ומאיץ את קצב דפיקות הלב. אותו רציונל פועל גם עם צורות וטקסטורות, כאשר קווים מעוגלים וקמורים מרגיעים יותר ואילו קווים זוויתיים וישרים דווקא מגבירים את העירנות. כשאני מקבלת משימה לעצב חלל מגורים או חלל עבודה אני לוקחת בחשבון את כל המשתנים האלה.